<h1>ארחות חיים הלכ' מזוזה סימן א'</h1>
<h2>דף קב.</h2>
המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה ואפילו במקום שנותנין שכר על זה מפני שהמזוזה חובת הדר לא חובת הבית וכשיצא מן הבית לא יטלה בידו ויצא ומעשה באדם שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ובניו. ואם היה הבית של גוי נוטלה ממנו כשיצא אע"פ ששכר הבית ישראל אחר. וכתב אחד מהמחברים ז"ל דאי אית ליה בית שלו אז של שכירות לאותיבי ביה אז מותר לנטלה מבית זה כשיצא ממנו אפילו יכנס שם ישראל אחר ולהניחה בבית האחר שלו אבל אי לית ליה בית אחר לאותיבי ביה אסור. ומעשה באחד שנטלה וכו' דכיון שישראל אחר נכנס שם חייב להניחה לו כיון שאינה צריכה לו שהרי אין לו בית להניחה הכי איתא פרק השואל. עכ"ל.
השוכר בית בחוצה לארץ פטורה מן המזוזה שלשים יום אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד. ופרש"י ז"ל דמאחר שעשה המזוזה מיד לא ירצה לצאת מן הבית שאם יצא לא יוכל להוציא מאותו בית כדאמרינן בפרק השואל [ב"מ ק"ב ע"א] ואם ילך לבית אחר יצטרך לעשות מזוזה אחרת ומ"מ אם יצא ממנה (המזוזה) [ישכירנה] לאחר מהרה שכל אדם חפץ ליכנס ולשכור בית מזומן במזוזה ונמצא ארץ ישראל מיושבת עכ"ל. בבבא מציעא בפרק השואל. וכן נמי כתב שם ה"ר יהונתן בשם הגאון רב אחא שכתב כן בשאלתות שלו שימכרנה אליו בדמים שהיא שוה.
